הסמסטר הראשון היה קשה בעבורי ,היה צורך לנקות את "החלודה", חלק מהדברים היו חדשים לגמרי. לקח לי כמה חודשים וכמה חריקות שיניים עד ש... ’’נפל האסימון’’ ובעיקר במספר המקצועות המהווים את הבסיס לתחום הנלמד.תקופת הלימודים זכורה לי כתקופה של הרחבת אופקים, התפתחות והתמקצעות.בכל פעולה עם מכשיר, מנגנון, מכונה, הייתי מנתח את המכאניקה, הכוחות והמאמצים כפי שלמדתי בביה”ס, ניסיתי להבין מדוע כל נוסחה בנויה כפי שהיא, מהיכן הגיע כל אחד ממרכיביה וכו'.קריאת ספרים ומאמרים הנוגעים למקצוע הייתה בעבורי חלק בלתי נפרד מהלימודים ותרמה רבות להבנת המקצוע. מעבר לחובות הלימודים, היה חשוב לי לצאת מהלימודים עם כלים אמיתיים על מנת להיות איש מקצוע טוב בתחום שלמדתי. לדעתי, ההצלחה בלימודים ולאחר מכן כאיש מקצוע, טמונה בהבנת המקצוע לעומק, ולא רק שליפת הנוסחה המתמטית על פי סיווג הבעיה.עם תום הלימודים התקבלתי למפעל אינטל בקריית גת וזאת בעקבות השתתפותי בפרויקט ה– Top Group לעידוד המצוינות במכללות ובאקדמיה. עבדתי שם בתהליך הייצור בחדר הנקי כאיש ציוד במחלקת הליטוגרפיה. הייתי אחראי על טיפול ועל אחזקת מכונות הליטוגרפיה ובתוקף תפקידי נדרשתי לתת מענה מהיר ויעיל לכל בעיה טכנית כדי להחזיר את המכונה המורכבת ובעלת הערך הרב, להמשך תפקודה התקין. התפקיד הזה דרש אחראיות רבה, שכן טיפול לא נכון או טעות בניתוח הבעיה, עלול היה לגרום נזק גדול.לאחר כשנתיים באינטל, חשתי צורך להשתייך לעולם הפיתוח, ועל כן, לאחר סדרת מבחנים התקבלתי לרפא’’ל, החברה העוסקת בפיתוח בתחום הצבאי.
התחלתי את דרכי במקום החדש בזירות ניסויים ולאחר כחצי שנה עברתי לתחום התכנון והפיתוח המכאני כמתכנן. יש לציין, כי האחריות של המתכנן המכאני גדולה מאוד, שכן ישנם הרבה מאוד פרטים המרכיבים את תמונת המוצר כולו כגון: דרישות פונקציונאליות, גיאומטריות, חומרים ותהליכים, תנאי סביבה ועוד, וכל הפרטים הללו באחריות המתכנן. לאחר כשלוש שנים בתפקיד, מוניתי למוביל קבוצת התכנון המכאני, כך שמרגע זה תחום האחריות אינו ממוקד רק בתכנון שאני מבצע, מעתה עליי להיות אחראי על התכנון היוצא מקבוצת התכנון. אגב, קבוצת תכנון זו מורכבת מהנדסאים ומהנדסים כאחד.אני מאמין, ששימוש ולמידת הכלים המוצעים במהלך הלימודים, בשילוב עם אהבת המקצוע, הם המתכון להשגת היעדים ולהצלחה.